esc button
EN
search icon

קונכיה, ציפור ואבן, או: דבר שהיה ואיננו עוד

הדר מיץ

עיצוב וטכנולוגיה

מנחה — 

איתי לניאדו

כיצד ניתן לסייע בהתמודדות עם אבדן? פרשנות עיצובית לשלבי האבל

שלושה אובייקטים, אחד שחור ושניים לבנים, יוצרים סצנת טבע-דומם, או ממנטו-מורי, המונפשת מחדש על ידי אמצעים טכנולוגים. האובייקטים מציעים פרשנות עיצובית לשלבים השונים בהתמודדות עם תקופת האבל, כל אובייקט כל אובייקט ממוקם בנקודה בציר הזמן בתהליך ההתמודדות.

הראשון הוא אובייקט מעבר בדמות קונכייה, ששומרת בחובה את הדופק של הנפטר. ההזמנה היא לחבק את הקונכייה באזור הלב, ולחילופין, להטות אוזן ולהקשיב לקצב החזרתי של הדופק. הקונכייה מאפשרת לדמות שמתאבלת לעבור בהדרגה מתלות לעצמאות.

האובייקט השני הוא האבן המקוננת. היא דומעת כשהיא מרגישה את נוכחותו הקרובה של האָבֵל ומפסיקה כאשר הוא מתרחק. האבן מתפקדת כשעון חול עם מיכל דמעות המטפטף לזמן מוגבל שבו הדמות האבלה עסוקה בעיבוד רגשות קשים.

לבסוף, המתאבלת מוזמנת להשתעשע בעזרת ציפור מפוחלצת המצחקקת בקולו של הנפטר, בכל פעם שהמתאבלת צוחקת. בכך מסמנת הציפור את שלב ההשלמה והיציאה מהמשבר.

האובייקטים נוצרו לאור רעיונות משדה הפסיכולוגיה שעוסקים באבל ובפרידה, ובהם "עבודת האבל" שטבע פרויד, "אובייקט מעבר" של ויניקוט, וחמשת שלבי האבל של קובּלר-רוס. בנוסף ראיינתי מספר רב של אנשים שחוו אובדן של אדם קרוב, ולמדתי שנוכחות הנפטר ממשיכה איתנו מבפנים, ושאבלים משתמשים רבות בכלים דיגיטליים – הם קוראים התכתבויות ושומעים הקלטות – כדי לשמור על תחושת המשכיות. התברר לי שקיים צורך אמיתי במנגנוני זיכרון שהם אלטרנטיבה למצבות או בתי קברות. תובנות אלו הובילו אותי לעצב אובייקטים המתעוררים לחיים ומגיבים אלינו, בצחוק או בבכי, ובכך מאפשרים הכלה ונחמה.

No items found.

הדר מיץ

נ. 1989, אמנית רב-תחומית ומורה לאמנות. מתמחה בצילום, וידאו ומיצב. משנה מצבי צבירה למדיומים בהם עוסקת. בעלת תואר ראשון באמנות וחינוך מהמדרשה (2014) ותואר שני בעיצוב תעשייתי במסלול טכנולוגיה.

פרויקטים נוספים