כיצד ניתן לשנות את הפרדיגמה שלפיה עסקים קטנים מתנהלים במצב של הישרדות ולהביאם למצב של חוסן ויציבות? פיתוח מודל קהילה המעניקה כח וחוסן לחבריה.
מחקר זה מתמקד בעסקים קטנים במגזר האופנה, האביזרים והתכשיטים הנעשים בייצור מקומי בסדרות קטנות. ערכי העסק הקטן/זעיר באים לידי ביטוי בעיקר בהיותו ייחודי: המעצב בעל העסק מייצר שפה עיצובית ייחודית המחברת בינו ובין קהל לקוחותיו. שפה זו מאופיינת במוצרים, בנראות החנות הפיזית והדיגיטלית, בחוויית הקנייה ולעיתים גם בחומרי הגלם ובטכניקות העבודה. מכלול זה מחבר את העסק הקטן ללקוחות, ומאפשר את האינטראקציה וההזדהות שלהם עם העסק. לצד ייחודם וחשיבותם, רבים מאותם עסקים נתונים דרך קבע במאבק הישרדות. מגפת הקורונה, כתקופת משבר, חשפה את שבריריותם של העסקים וחייבה התמודדות עם מצבים לא פשוטים שהובילו לחיפוש אחר דרכים חדשות להתקיימות. לצד הקושי, הדבר פתח פוטנציאל הזדמנויות ליצירת ערוצי מכירה ואינטראקציה חדשים מול הלקוחות, שינויים פנים ארגוניים, ופיתוח מיומנויות חדשות. מטרת המחקר היא לבחון כיצד ניתן לשנות את הפרדיגמה שלפיה עסקים קטנים מתנהלים במצב של הישרדות ולהביאם למצב של יציבות והובלה, וזאת באמצעות חשיבה על מציאות חדשה עם פיתוח מודל של קהילה המעניקה כח וחוסן לחבריה. כמעצב ובעל עסק קטן בתחום, החיבור של ההקשר האישי יחד עם סקירת הספרות, עבודת השטח הפורמלית ואינספור שיחות והתנסויות בלתי פורמליות, יצרו זירת מחקר רחבה הנעה על הציר שבין המקומי לעולמי. הניסוי של יצירת תא ראשוני כחלק מרשת מעבדות עירוניות בהשתתפות מעצבים הוביל אותי להבנת גודל השליחות ולחשיבה כיצד להתחיל תהליך של חדשנות עסקית קהילתית עוד בתקופת הלימודים, כחלק בלתי נפרד מתהליך פיתוח השפה העיצובית של הבוגרים.
