תרגום ויזואלי של מגמות אופנה
בעבודתה מייצרת עדי את היכולת לדבר עם החומר תוך יצירת קולקציית טקסטיל נסיונית אשר מנסה לפענח את המגמות השולטות באופנה הישראלית בה על ידי תרגום נתונים מתוך השדה לכדי שפה חזותית חדשה. בגד הוא מעצב זהות בעל יכולת תקשורתית גדולה להעביר מסרים ברורים או מרומזים על הלובש. הדפוסים של עדי בנויים מתוך מענה לשאלות של מעמד, נורמות חברתיות, פתיחות ותפיסות אסתטיות ואידיאולוגיות של גוף וצורה על ידי שימוש בצבע, סגנון, מבנה, חומרים והרגלי הצריכה.
מצד אחד עדי מבצעת איסוף אנלוגי של דימויי העיצובים ובונה אותם לדפוס על ידי שימוש בקוד. ומצד שני היא מבצעת הדמיית מידע מודרכת על ידי בניית מעבדת טקסטיל בה כל מבקר ינתח את הבגדים שלגופו ויתרום את חלקו ליצירת דפוסים של זמן ומקום. עדי שואפת להציג את הפיילוט ככלי ניתוח אופנה מקומית, בגלריות, מוזיאונים ומרחבים ציבוריים בארץ ובעולם על מנת לאסוף טקסטילים של אנשים ומקומות ולבדוק את יכולתם לשמש גם ככלי היסטורי-ארכיאולוגי. עד כמה זהות החברה יכולה להשתקף בהם, איפה ומתי אנחנו דומים או שונים? מהלך זה של תרגום מידע לטקסטיל מעמיד אותה מול שאלת משמעות הטקסטיל של היום: מדוע נותרנו רק עם רצון לאסתטיקה ולאן נעלם הרצון להשתמש במדיום על מנת להעביר מידע וללמוד על רוח התקופה?
עדי היא מעצבת טקסטיל ואופנה הבוחנת את המתח בין אומנות לאופנה בתחום שבין טכניקה מסורתית לסגנון עכשווי. היא מתמחה באריגת טקסטיל בעבודת יד על נול מסורתי. היא עושה בנול שימוש מעבר למוכר והסטנדרטי על ידי פיתוח כלים וטכניקות ליצירת טקסטורות ארוגות בשפה העיצובית שלה. בנוסף, עדי משלבת את טכניקת האריגה במיצגי אומנות ומשלבת ביצירה שלה טכנולוגיות מדעיות ומחקר אנתרופולוגי.
